<h1>רבינו ירוחם נ"ח ח"ג</h1>
<h2>דף יא:</h2>
לולב אין צריך אגד פי' כי אפילו אינו אגוד כשר ומכל מקו' אוגדין אותו להדור בעלמא להתנאות במצוה כדאמרינן [שבת קל"ג ע"ב] לולב נאה כך פשוט.
<h2>דף כט:</h2>
לולב הגזול והיבש פסול וגזול פסול משום דהוי מצוה הבאה בעבירה פי' וכן גנוב. ויבש פסול משום דאינו הדר ולפי' פסולין בין ביום טוב ראשון בין בשאר י"ט וכן נראה דעת רי"ף שהביא המשנה סתם דגזול ויבש פסולין אפי' בשאר ימי' וכן כתב רש"י והתוספות וכתב הרמב"ם דאינם פסולים אלא ביום ראשון ובשאר הימים כשרים כשאר הפסולין כאשר אכתוב למטה וכן כתב בירושלמי [ה"ו] וראשון נר' עקר וכן כתב בה"ג ורב פלטוי. ויבש כתב הראב"ד שדבר ידוע שהלולב אפי' אחר כמה ימים אינו נפרך ואין לעמוד על יבשותו בפריכה ושבירה אלא הסימן הנכון במיני העצי' הוא המראה שלהם כי כל זמן שיש עליהם מראה ירקות הוא סימן הלחות וכל זמן שתכלה כל מראה ירקות שלהם וילבינו פניהם אז הם כמתים ועליהם אמרו בירושלמי היבש פסול על שם לא המתים יהללו יה אף על גב דבגמרא שלנו פוסלו משום הדר אף על פי כן ראיה גדולה היא וסימן גדול שאינו נקרא יבש עד שילבינו פניו ויחזרו כמת הילכך במיני עצים ודאי ראוי הסימן הזה בין להקל בין להחמיר לפי שנמצא ההדס פעמים שיתיבשו העלין עד שיהיו נפרכין ביד ועדין הם ירוקים בתחלתן (ואם) [ואני] אומר שאין דנים אותן כיבשים לפי שאם תשרה אותם במים יום או יומים יחזרו לכמו שהיו במשמושן ובמראיהן אבל משילבינו פניהם אפילו אם תשרה אותם במים כמה ימים לא יחזרו למראיהם והרי הן עץ יבש ולא יסור מעליו שם היובש ע"כ ועוד כת(ו)ב שאם השדרה לחה אף על פי שהעלין יבשים כשר כי לא נקרא לולב אלא השדרה והביא ראיה מהירושלמי. ועוד כתב ומסתברא ובלבד שתהיה התיומת העליונה לחה כדאמרי' גבי הדס ובראש כל אחד ואחד ע"כ והרא"ש חלק על זו הסברא וכתב דאם יבשו רוב עליו פסול והרז"ה כתב שאין נופל לשון פריכה אלא באוכלין כדאמרי' [י"ג ע"ב] בירקות לכי יבשי ומפרכי. ומסתברא כשיצאו מכלל כמושין ועבר הלחלוחית נקרא יבש ע"כ ולמטה [לקמן ל"א ע"א] בדין ארבעתם אכתוב אם מברכי' על הפסול בשע' הדחק. שאול פסול ביום ראשון ובשאר ימים כשר כך פשוט בסוכה ולמטה [לקמן מ"א ע"ב] בדין ארבעתם אבארנו. כל הפסולין כגון שאינו הדר או מחמת שאין בו שיעור או מחמת שאינו מין הכתוב בתורה פסול בין ביום טוב ראשון בין בשאר ימי' וכל שהוא הדר ונפסל משום דלא הוי לקיחה תמה או מחמת נקב או חסרון אינו פסול אלא ביום ראשון לבד כך כתבו קצת מהפוסקים והרמב"ם כתב כמו שכתבתי למעלה. ויום טוב ב' שלנו כי"ט ראשון דאמי ולא הוי דינו כשאר ימים עד יום ג' והרמב"ם כתב דיום שני כשאר ימים להתיר כל הפסולים וראשון נראה עקר. והרא"ש כתב כל הפסולים פסולים אפילו בשאר ימים חוץ מחסר באתרוג ושאול בכל המינים שאינם פסולים אלא ביום ראשון לבד ולדידן פסולין עד יום ג' ע"כ.
נקטם ראש הלולב פסול כך פשוט במשנה בסוכה יש לומר דנקטמו ב' עלין האמצעיים היוצאים מראש השדרה, ואף על גב דאמרינן [ל"ב ע"א] ניטלה התיומת פסולה ולפי זה הפירוש לא היה צריך דאם נקטם פסול כל שכן ניטלה התיומת, אלא איצטריך דנקטם אינו הדר וניטל יותר הדר ולהכי איצטריך למימר ניטל. וי"מ דנקטם ראש כל עלה ועלה וכן נקטמו ראשי רוב העלין שבלולב והראב"ד כתב שנקטם ראש השדרה ממש ולאו דוקא ראש העלין האמצעיים ולאו דוקא התיומת לבדה עד שיחסר עמה מן השדרה. ולמטה אכתוב אם פסול ביום שני.
ועוד פשוט נפרדו רוב עליו כשר נפרצו עליו (כשר) [פסול] נפרדו כלומר שנפרדו מהשדרה ולא נתלש שום דבר ונפרצו דעביד כחופיא פירוש כעין מכבדות הבתים שעושין אותם מעלי הלולב פרש"י מן השדרה ואינם מחוברין אלא על ידי אגודה ולפי פירושו נראה שנתלשו לגמרי ורי"ף פירש שנשרו מן השדרה והן תלויין בה ולא נתלשו לגמרי וזהו כעין שבירה ויש מי שפיר' שנחלק רוב גב כל עלה ועלה ברוב עלין שבלולב וכן פירש הראב"ד והרא"ש ולכל הפירושים מיירי שנפרצו רוב עלין וכן בתוספתא [פ"ב ה"ח]. ולמטה אכתוב אם פסולין ביום שני. ובעל העיטור פירש לא שנפרצו ונתלשו מן השדרה אלא שנפרץ ונסדק לסדקין ב' וג' וראשון נראה עקר.
כל הפסולין שכתבתי לפי מה שכתבתי למעלה [כ"ט ע"ב] שכל אותן שפסולין משום הדר פסולין כל ז' מפני שהם פסולים משום שאינו הדר חוץ מנסדק דעביד כהמנק ונחלק התיומת דפסולי' משום דבעי' לקיחה תמה ולפיכך אינם פסולים אלא ביום ראשון ויום טוב שני שלנו כיום טוב ראשון הוא כמו שכתבתי למעלה.
<h2>דף ל.</h2>
במקום שסתם גוים גוזלין שדות ישראל אין לקנות מהם שום א' מד' המינים מגוי אלא אם כן חתכו הגוי ונתנו לישראל דאף על גב דקרקע אינה נגזלת ולא מתיאש ממנה פירותיה נגזלין ומתיאשים הבעלי' מהם הילכך כשיחתכנו הגוי ה"ל יאוש בעלים ביד הגוי ושנוי רשות ביד ישראל וקני אבל אם חתכו הישראל בעצמו פסול לאותו ישראל דה"ל יאוש כדי ואינו קונה כלומר שאינו קונה ביאוש לבדו אבל אם נתנו הישראל החותכו לישראל אחר מותר לישראל האחר דה"ל יאוש ושנוי רשות ביד ישראל השני פי' אבל במקום שסתם גוים לא יגזלו שדות הישראל אין לחוש לכל זה זולתי אם ידוע בודאי שהשדה גזולה כך פשוט ומוכח בסוכה.
<h2>דף לא:</h2>
ועוד פשוט הירוק ככרתי כלומר שדומה לעשבים פסול. וכתבו בתוספות וכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג נראה דהוא כשר דאם לא נגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש.
שיעור אתרוג אין פחות מכביצה ופחות מזה פסול וגדול אפילו כל כך שיוליכנו על כתפו כשר כך פשו' בסוכה.
לולב של ע"ז כגון של אשרה לא יטול ואם נטל כשר כך פשוט בסוכה [ל"א ע"ב] פי' ומיירי בע"ז של גוי ונטלו על דעת שלא לזכות בו ודוקא בשאר ימים חוץ מיום ראשון אבל אם נטלו כדי לזכות בו ה"ל עבודה זרה של ישראל שאין לה ביטול וכתותי מכתת שיעוריה כגון אשרה דמימי משה וכל זה מיירי בעבודה זרה האסורה להדיוט דמצות לאו ליהנות נתנו ולפי' יצא בדיעבד. ובע"ז [מ"ז ע"א] פשוט שהמשתחוה לדקל ונטעו מתחלה לכך לולבו ודאי אסור למצוה פירש לכתחלה אבל אם לא נטעו מתחלה לכך ולבסוף עבדו והוא בענין שהלולב מותר להדיוט כמו שכתבתי בענין עבודה זרה [ני"ז] בח"ד היא בעיא בגמרא אם מותר לכתחלה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא הילכך המשתחו' לדקל אפילו לא נטעו מתחלה לכך לא יטול לכתחלה ונראה לי לפי זה דבזמן הזה שאין משתחוים לאשרה אלא נוטעים אילן לפני ע"ז או בגן עבודה זרה, שהדקל הנטוע שם לולבו מותר למצוה דאין זו אשרה דאין משתחוים לה ואפילו הניח תחתיה עבודה זרה דרך מקרה ונטלה אמרינן דאין זו אשרה אסורה. וכל שכן אם חתכו הגוי ונתנו לו לישראל דאין לך בטול גדול מזה כדאמרי' [תוס' ע"ז נ' ע"א ד"ה בעינן] גבי נרות של עבודה זרה שכבם הגלח ונתנם לישראל. ואם יש לאסרם קצת משום דמאיסי כדאמרינן בעבודה זרה [שם] המשתחו' לבהמה צמרה מהו לתכלת וכו' ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא משום דמאיסי הכא נמי מאיסי, ונראה לי דלא דמי דהכא אינו עבודה זרה ולא תקרובת עבודה זרה.
<h2>דף לב.</h2>
לולב קווץ כפוף סדוק עקום דומה למגל פסול כך פשוט בסוכה. פרש"י קווץ שיוצאין מן השדרה עוקצין כמין קוצין. ובערוך גריס כווץ שנתכווץ ונצמת ויש בו כמה קמטים. וכפוף מיירי בשדרה דאי בעלין רוב הלולבין עליהן כפופות. ועוד פשוט עקום שאמרנו שדומה למגל שעקום כמו מגל דוקא לאחוריו אבל אם נעקם לפניו בריתו הוא וכשר ורי"ף גורס להפך. ואם נעקם לצדדין כמו מגל יש שני לשונות בגמרא אם כלפניו דמי או כלאחוריו דמי הילכך פסול. ולמטה אכתוב אם פסולים בשני. כתב הריב"ג בהלכותיו לולב כפוף כענין דכתיב הלכוף כאגמון ראשו כווץ כדבר המתכווץ כדאמרינן שער מכווץ כווץ עקום דומה למגל פסול והוא שתהא עקמימותו הדומ' למגל נוטה כלפי פניו אבל נוטה לאחוריו דרך גדלתו הוא וכשר ואם עקום לצדדין כעקום לפניו דומה ופסול וכן כתב רבינו האיי גאון דלולב מבפנים הוא צומח ורבוץ כלפי חוץ הילכך אם עקום הוא לפאת פניו משונה הוא ופסול אבל בזמן שעקום כלפי חוץ שהוא אחוריו דרך גדלתו הוא וכשר ע"כ.
כל הפסולין שכתבתי לפי מה שכתבתי למעלה [כ"ט ע"ב] שכל אותן שפסולין משום הדר פסולין כל ז' מפני שהם פסולים משום שאינו הדר חוץ מנסדק דעביד כהמנק ונחלק התיומת דפסולי' משום דבעי' לקיחה תמה ולפיכך אינם פסולים אלא ביום ראשון ויום טוב שני שלנו כיום טוב ראשון הוא כמו שכתבתי למעלה.
נסדק כשר ואם עשוי כהמנק פסול פירוש שפתוח הרבה למעלה כזה כך פשוט בסוכה ופרש"י שיש לו שני ראשי' מפולשים וכן גדל הלולב כמין ב' שדראות מחצי' עלין מכאן ומחצית עלין מכאן. ולפירושו אפילו עביד כהמנק אינו פסול עד שנסדקה השדרה ואם עשוי כהמנק פסול כשנסדקה גוף השדרה עם העלין של מטה ושני העלין האמצעיי' לא נחלקו דאם נחלקו היינו נחלקה התיומת כאשר אפרש למטה והרא"ש כתב כי בראש הלולב בעלין מיירי ולא בגוף הלולב ורי"ף הביא ההלכה כצורתה ולא פירש בה שום דבר. ולמטה אכתוב אם פסול בשני.
לוליב' דסליק בחד הוצא פסול כך פשוט בסוכה פרש"י שכל עליו מצד אחד והגאונים פירשו בתשובה שהוצא אחד עולה מעקרו ועד ראש השדרה ויש מי שפי' שאין עליו כפולות כלומר שאין שום עלה מהן תיומת שדרכן להיות תיומות כלומר כפולות לשני' דבוקות וכן פירש הרמב"ם.
נחלקה התיומת פסול וכן ניטלה כך פשוט בסוכה וכן בקמא פרש"י ב' עלים עליונים אמצעיי' ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עם העלי' שלמטה מהן ורי"ף פירש שנחלקו העלין זה מזה כלומר שכל עלי הלולב כפולות לב' ונחלקו התאומות מגבן ואם נפרצו ההוצין זה מזה ועמד כל א' וא' כשהוא כפול לב' והתיומת שלו קיימת כשר ואם נחלקה התיומת נעשה כמי שנפרצו עליו ופסול פירש ומיירי ברוב העלין וכן כתב הרמב"ם ובה"ג ובתשו' הגאונים פירשו אותה הוצא העלין שהן בראש הלולב שהן למעלה מכלם והוא כב' הוצין דבוקין זה בזה ונקרא תיומת ונחלקה פירש שנפרד א' מחבירו אותו הוצא העליון שבלולב עד שדומה לשנים ע"כ וכן כתבו בתוס' כפי' הגאונים וכן נראה עקר ומ"מ מיירי שנחלקה רובה וכן הסכימו המפרשים וכן בתו'.
ועוד פשוט ציני הר הברזל כלומר שאין העלין שוכבות זו על זו כדרך הלולב אלא שאין ראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה פסול דאם העלין כ"כ ארוכים שראשו של זה מגיע לצד עקרו של זה אפילו אין שוכבות זו על גב זו כשר.
<h2>דף לב:</h2>
שיעור הדס וערבה באורך שלשה טפחים ולולב ד' טפחים כדי שיהא יוצא הלולב למעלה מן ההדס והערבה טפח. וצריך שזה הטפח שיש ללולב יתר שיהיה בשדרה כלומר שיהיה טפח שדרו של לולב יוצא למעלה מן ההדס והערבה זולתי העלין שיוצאין למעלה מהשדרה בענין שצריך שיהא שדרו של לולב ד' טפחים. וזה השיעור להדס וערבה ולולב צריך לכל הפחות אבל אם יהיה יותר כשר כי לולב אין לו שיעור למעלה כלומר אף על פי שיהא גבוה ביותר אבל יש לו שיעור למטה כלומר שצריך שלא יהיה פחות מהשיעור שכתבתי כך פשוט בסוכה. ועוד פשוט דהלכה כרבי טרפון דאמר דאלו הטפחים הם קטנים דאמה בת ה' עשה אותה ו' כלומר שיהיו הטפחים יותר קטנין השתות בענין שהג' של הדס וערבה יחזרו לב' טפחים וחצי טפח הלולב השתו' בפחות ממנו וידוע כי הטפח ד' אצבעות בגודל ולפי זה יש (בסדרו) [בשדרו] של לולב שהן ד' טפחים כשתפחות השתות יהיו י"ג אצבעות ושליש אצבע. ורי"ף לא הביא ההיא דרבי טרפון וגם הרמב"ם זולתי שכתבו ד' טפחים שדרו של לולב ותמהו עליהם.
הדס היבש והגזול פסולים כך פשוט בסוכה ודינו כמו שכתבתי למעלה [כ"ט ע"ב] בלולב גזול ויבש ועוד כתבתי שם [ל' ע"א] אם סתם השדות של גוים גזולות בידם מישראל אם אסור ליקח מהם מיני הלולב וכיצד מות' ושם כתבתי [ל"א ע"ב] אם היה שם של עבודה זרה כי דינם שוה בכל אלו ועוד כתבתי שם [כ"ט ע"ב] אם פסולן ביום ראשון או בכל שאר הימים. ועוד פשוט נפרצו עליו פסול וכתב בעל העיטור לא שנתלשו מן השדרה אלא שנפרצו מחובר הוא ונפרץ ונסדק לסדקין שנים ושלשה והקשו עליו ופירשו שנפרצו רוב עבות של שיעור הדס כלומר שנשרו ונשתייר המיעוט כלומר מהשלשה עלין של הקן האחד שסביבו נפרצו השנים ונשתייר האחד ולפיכך פסול.
עץ עבות שהוא הדס שענפיו חופין את עציו פי' לא שצריך כך אלא כך דרכו ונתן סימנים שזהו הדס וצריך עבות כי שאינו עבות פסול ועבות הוא שעומדים ג' ג' עלין בחד קינא כך פשוט בסוכה ופרש"י שעומדים שלשה עלין בחד קינא יוצאין מתוך עוקץ אח', לפירושו ברחוק ימצא עבות ושאר המפרשים כתבו שיוצאין ג' עלין בקן אחד כסדר עקרו של זה בעקרו של זה כלומר שלשה עלין סביבות הבד כלומר סמוכים זה לזה בעגול א' שאין אח' יוצא כלומר נמוך מחבירו אף על פי שכל א' בעוקצו. ושאינו עשוי בענין כזה נקרא הדס שוטה כך פשוט בגמרא. ועוד פשוט ואם יש בו כמה עלין סביבות הבד כמו שכתבתי כגון בהדס מצרי שיש בו סביב הענף ז' עלין ונשרו רוב עליו שהן ד' ונשארו שלשה כשר כי לעולם צריך שישארו שלשה.
<h2>דף לג.</h2>
ועוד פשוט יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלין לחים כשר והוא שיהיה בראש כל אחד ואחד פרש"י שישתיירו שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין לחים דפחות משלשה עלין לא הוי עבות ושיהיו העלין הלחים בראשי הבדים אבל באמצען לא הדר הוא וה"ר ישעיה פיר' דאלולב קאי שהיו בו הרבה בדי הדס ויבשו רובם אם נשתיירו מהן שלשה בדין ובהן שלשה עלין לחים לכל א' ואח' כשר דאי אהדס קאי ה"ל למימר ונשתיירו בו שלשה עלין ולא שלשה בדי' ע"כ ויש מי שפי' ונשתיירו בו שלשה בדין כלומר שלשה בחד קינא כלו' סביב הענף בשורה אחת כמו שכתבתי למעלה [ל"ב ע"ב] ונקרא בד על שם שיוצאים כא' במקום אחד וכל קן וקן עומד לבדו ועל כן נקרא בד. ועלין לחים ר"ל עלין לחין יש בכל בד ובד ולא שכלם יהיו לחים דאם כן ה"ל למימר שלשה בדים לחים אלא שיש בהן מקצת עלין לחין ואפילו אין בכל בד ובד אלא עלה אחד כשר והוא שיהיה אותו העלה בראש כל בד ובד כי שלשה עלי הקן אחד יוצא מכאן [ואחד] כנגדו והג' באמצע מורכב על שניהם והאמצעי נקרא ראש ובו תלוי ההדר כי הוא נראה יותר מהאחרים. וכתב הראב"ד וצריך שאותם שלש' שנשתיירו שלא יהיו כמושים שאם יהיו כמושים פסולים שאין מציל מן ההדר אלא הלח והרא"ש חלק עליו דכיון שהכמוש כשר דאין פסול אלא היבש מנין לו דכמוש פסול כאן והתנא שאמר לחים לאו לאפוקי כמוש. ודוקא יבשו אבל נשרו לא ולפי' יש ליזהר שלא לינשר אפילו עלה אחד מכל השיעור. ועבות שאמרנו [לעיל ל"ב ע"ב] כתב גאון דאפילו רובו שוטה ויש שלשה בדי עבות בראש כל א' וא' כשר פי' כי יש הדס שתמצא בענף אחד עלין של שוטה ועלין עשויין כעבות והראב"ד כתב שצריך רובו עבות ולמצוה צריך כלו ואם אין לו אלא הרוב עבות כשר ואין צריך עבותו בראשו, כנשרו שכתבתי ברוב עלין ונשתיירו שלשה כגון שהיו ז' אין צריך הג' בראשו ויש מי שכתב שצריך כלו עבות ובלא כן לא יצא וראשון נראה עקר. וכתבו המפרשים בהדס שוטה פסול לז' ימים דגרע מהדס יבש.
נקטם ראשו פסול. ואם עלתה בו תמרה כדרך הקטום שמצמיח בו תמרה כשר כך פשוט בסוכה. וכתב רי"ף כי כבר נפסקה הלכ' כרבי טרפון דאפי' שלשתן קטומין הילכך בכל ענין כשר הקטום פירוש משום דעליו חופין הקטום וכן פי' הר' ישעיה ומכל מקום למצוה צריך שלא יהא קטום. והראב"ד ובעל העטור חלקו בין נקטם לקטום כי נקטם פסול כלומר שנקטם ראש ההדס וקטום דאמרינן דאפילו שלשתן קטומין כשר מיירי שנקטם מענף אחר ושאינו קטום ר"ל שהבד עצמו היה יוצא מן העץ כמו שהוא וראשון נראה עקר כמו שפי' רי"ף וכן פרש"י.
לולב אין צריך אגד פי' כי אפילו אינו אגוד כשר ומכל מקו' אוגדין אותו להדור בעלמא להתנאות במצוה כדאמרינן [שבת קל"ג ע"ב] לולב נאה כך פשוט.
<h2>דף לג:</h2>
ועוד פשוט ואם היו ענביו כלומר ענבים כמו פרי שיש בהדס אם הם מרובי' מעליו פסו' ואם ענביו מעוטי' כשר ואין ממעטין אותם ביום טוב שהוא מתקן כלי ואם עבר ומיעטן בי"ט כשר וכל זה בשחורות אבל אם היו ענביו ירוקות מין הדס הוא וכשר ואדומות דינם כשחורות.
ועוד מוכח שאם לא יאגדנו מערב יום טוב אוגדו ביום טוב כאגודה של ירק ששוזר שני עלין ואוגדו ואם קושרו בחוט בי"ט עושה לו עניבה כדי שלא יעשה קשר של קיימא ביו' טוב כי אסור לעשותו וכן כתב הרי"ף.
ערבה גזולה ויבשה פסולה כך פשוט בסוכה ודינו כתבתי בלולב [לעיל כ"ט ע"ב] כי דינם שוה בזה וכן שם תמצא [ל"א ע"ב] אם היא של עבודה זרה ושאולה כי דינם שוה כמו כן ובשאול ושם כתבתי [ל' ע"א] אם היו בשדה גזולה דישראל ביד גוים כיצד מותר ליטול מהן ואם פסולים בי"ט ראשון או בשאר ימים [כ"ט ע"ב]. נקטם ראש הערבה [פסולה] (או ש)היתה כמושה או שנשרו מקצת עלין וכן ערבה של שדה הבעל כלומר של הרי' שאין משקין אותה כשרה כך פשוט בסוכה. נפרצו עליה פסולה כך פשוט בסוכה. ופירושו כתבתיו בהדס [לעיל ל"ב ע"ב] כי דינם שוה.
ערבי נחל לאו דוקא ערבי נחל אלא אפילו של הרים ושל שדה בעל שאין משקין אותה על ידי אדם כך פשוט בסוכה. וכתבו בתוס' שצריך ליזהר שלא להביא ערבה מן הבעל ומן ההרים אלא מן הגדלה על הנחל דהלכה כרבנן דדרשי ערבי נחל שתים ולא אתרבאי מערבי אפי' של הרים וכן נר' סבר' רי"ף שלא הביא של בעל ושל הרי'. ולא ראינו מעולם נזהרי' מזה ורש"י כתב דלכתחלה צריך להביא של נחל ובדיעבד כשר בשל הרים ושל בעל.
<h2>דף לד.</h2>
ועוד פשוט צפצפה פסולה. ואי זו היא ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק. והצפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל. ויש מין אחר ששמו חליפי גילי וכשר כי העלה שלה כמו ערבה אבל יש מזה המין פסול, שיש ממנו שפי העלה דומה למגל שפגימתו שוכבת זו על זו וכשר ויש ממנו שפי העלה דומה למסר כלומר שעוקצין פונים למעלה כמו פגימות הסכין.
<h2>דף לד:</h2>
לולב א' וערבה ב' כלומר ב' ענפים והדס שלשה כך פשוט בסוכה וכל זה שלא לפחות אבל להוסיף מאותן המינים עצמן כדי לנאותו מותר אבל הרמב"ם כתב אם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא אבל שאר מיני' אם הוסיף או גרע פסול וחכמי פרובינציא הקשו עליו וחזר בו וכתב כי בכל המינים אם הוסיף ממינם כשר פירו' וכן באתרוג וכן בלולב. בהדס שוטה נחלקו בו הגדולים אם הוא ממין הדס בה"ג כתב שאינו ממינו ואסור להוסיף ממנו עם הדס אחר ושאר הגאונים כתבו שאם יכול להיות כלו עבות הוא מצוה מן המובח' ואם אין לו כי אם שלשה בדין מעבות ממלאו הדס שוטה וכשר כך כתבו רב נטרונאי ורב פלטוי.
ועוד שם שאין אוגד רק השלשה מינים יחד לולב הדס וערבה ואתרוג לבדו בלא האחרים ואם נטל בלא אגד כל א' לבדו יצא ידי חובתו כגון שהיו כלן לפניו ונוטלן זה אחר זה בלא אגד ונוטל הלולב תחלה שעליו מברך וכן מוכח וכן פירש בה"ג.
ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה שאין לברך על זה בלא זה כך פשוט וכתב הראב"ד שאם אין בידו אתרוג או שום אחד משאר מינים שנוטל הלולב לבדו בלא ברכה כדי שלא תשתכח תורת לולב.
אתרוג היבש והגזול פסול כך פשוט בסוכה ופירושו כתבתי למעלה [כ"ט ע"ב] בלולב כי דינם שוה ושם כתבתי [ל"א ע"ב] כמו כן אם היה של עבודה זרה פסול כי דינם שוה כמו כן בזה. וכמו כן אם היה של שדה שגזלה הגוי מישראל [ל' ע"א] וכמו כן כתבתי שם [כ"ט ע"ב] אם פסולים ביום ראשון או בשאר ימים. ויבש לגבי אתרוג משיצא מכלל כמוש ועבר הלחלוחית נקרא יבש וכתב הראב"ד כי כל זמן שיש לחות בפנים כשר. ניקב נקב שאין בו חסרון כשר ויכול להעביר בו מחט או חוט ובלבד שלא יהיה מפולש ואם יראה (חוט) [לחות] במחט או בחוט כשר ע"כ. עלתה חזזית על רובו פסול על מיעוטו כשר כך פשוט בסוכה פרש"י חזזית כמין אבעבועו' פירש שיש בהן ממש שמקומן ניכר במשוש שגבוה משא' האתרוג פירוש ואינם ממראה האתרוג ובודאי משום הדר הוא ולפי' פסול ואפי' ביום טוב שני ובירושלמי [ה"ו] מכשיר בי"ט שני וראשון נר' עקר. יש מי שפירש ברובו דברובו של צד א' מיפסיל ויש מי שפיר' רובו של האתרוג וכן עקר.
ועוד פשוט הירוק ככרתי כלומר שדומה לעשבים פסול. וכתבו בתוספות וכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג נראה דהוא כשר דאם לא נגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש.
שיעור אתרוג אין פחות מכביצה ופחות מזה פסול וגדול אפילו כל כך שיוליכנו על כתפו כשר כך פשו' בסוכה.
<h2>דף לה:</h2>
ועוד פשוט דעל מיעוטו כשר דוקא במקום אחד אבל בב' או בג' מקומות הוה ליה כמנומר ופסול. ובחוטמו אפילו כל שהוא פסול פרש"י בחוטמו בעובי גובהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו שנראה שם לעיני' יותר מבשאר מקומו' שבאותו עובי אדם נותן עינו. משמע מתוך פירושו שאין כל השפוע עד הפטמת נקרא חוטם זולתי עובי גבהו שממנו משפע ויורד אבל לדברי ר"ח ורי"ף שכתבו דחוטם אצל הפיטמת נראה שכל השפוע קרוי חוטם וכן נראה עקר ולפיכך חזזית כל שהוא פוסלת מעובי גובהו עד הפיטמת. וכתב הרא"ש כי חזזית יראה שיש לו תקנה בקליפה שאם יהיה מראה הקילוף כמראה האתרוג כשר וזהו פסו' שחוזר להכשרו. וכתבו המפרשים כי בחוטמו גם כן פוסל בכל דהו (כ)כל שאר פיסולי אתרוג מכל אותם דפסולי' משום הדר.
ניטל מן האתרוג פטימתו פסול וכן אם ניטלה בוכנתו כך פשוט בסוכה ופרש"י כי הכל א' פטימתו ובוכנתו שהוא דד האתרוג והוא חוטמו כדאמרינן ביומא פיטמא של רמון והוא מקום הפרח ונקרא בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמו בוכנא והביא רש"י פירוש אחר בשם ר"י הלוי כי שניהם כלומר פטמתו ועוקצו ר"ל שניטל מן העץ שתלוי בו באילן מה שהוא חוץ לגומא שבאתרוג ואז כשר ובוכנתו שפסול כשנתלש העץ מתוך הגומא וחסרו לפיכך פסול ורש"י הכריע כפירוש הראשון לפי שלא מצינו פטמת בלשון עוקץ ולפי פרש"י אם ניטל העץ שתלוי בו באילן מעיקרו אפילו שנשאר בו כמין גומא כשר ורי"ף פירש פטמתו דד כמו שכתבתי ובוכנתו פירש קצת העץ הנתון באתרוג שהוא תלוי בו באילן ונעקר העץ סביבותיו כמו אסיתא והעץ נתונה כבוכנא באסיתא ואם נעקר העץ שהוא בוכנתו מעיקרו עד שנשאר מקומו הוי כמו נקב וחסר לפיכך פסול ואם נחתך העץ מלמעלה במעט ונשתייר ממנו כל שהוא בתוך האסית' כשר וזהו ניטל עוקצו כשר ופירוש רי"ף עקר. וכתבו המפרשים דדוקא שניטלה הפטמת כלה כי רובן כך הן שנופל הפרח ממנו קודם שיגמר ונעש' בו פטמת אבל אם ניכר כי מתחלת ברייתו לא היתה בו פטמת מעולם כשר. והרמב"ם והראב"ד כתבו כפיר' רי"ף וכן כתב בערוך בשם ר"ח.
נקלף פסול כך פשוט. ועוד פשוט אם הגליד כאהינא סומקא כשר כלומר כתמרה אדומה כי כן דרך הפירות הנקלפים שנשאר מקום הקליפה אדום. ומקשים בגמרא והתנן נקלף פסול לא קשיא הא בכלו הא במקצתו פרש"י במקצתו פסול דהוה ליה מנומר ור"ח פירש להפך כמו בטרפות דכלו פסול וכן כתב הראב"ד. פירוש ומיירי שלא ניטל אלא הקליפה ולא ניטל מן הלבן כלום דאל"כ הוה ליה חסר. ועוד כתב הראב"ד דוקא נקלף במקום אחד אבל נקלף בב' או בשלשה מקומות אפילו מיעוטו נמי פסול משו' דה"ל כמנומר שאין מראה הנקלף כמו מראה מקום שלא נקלף ואם היו מראיו שוין כשר ויש מי שאומר שאפילו נקלף בב' וג' מקומות ואין מראיו שוין כשר דלא דמי למנומר וחזזית ומכל מקום אם נשתנה מראה הקליפה למראה פסול זהו ודאי כמנומר. ובחוטמו אפילו במשהו פסול כדאמרינן גבי חזזית. והא דאמרי' בכלו פסול ה"ה ברובו כדאמרינן גבי חזזית.
<h2>דף לו.</h2>
ניקב פשוט שאם ניקב נקב מפולש כלומר מעבר לעבר פסול אפילו לא חסר שום דבר ואם חסר פסול בכל שהוא אפילו בלא נקב מפולש ואם ניקב נקב שאינו מפולש ואינו חסר והנקב גדול כגון שתחב בו יתד גסה והנקב כאיסר פסול ויש מי שפיר' דנקב מפולש אינו פוסל אלא אם כן חסר בו כל שהוא ושאינו מפולש אינו פסול אלא אם כן חסר בו כאיסר וראשון נר' עקר וכן פרש"י. ושיעור כאיסר כתבתיו באיברי הבהמה בענין הטרפות. וכתבו בתוספות שאם ניקב והגיע הנקב עד חללים קטנים שהזרע נתון בתוכם פסול ואפילו לא חסר כל שהוא דומיא דניקב הלב לבית חללו.
נסדק פסול כך פשוט וכתבו בתוספות דוקא נסדק כלו אבל נשתייר כל שהוא למעלה וכן למטה כשר כדאמרינן בגרגרת שנשתייר בה חוליא.
תפוח סרוח שלוק פירו' מבושל כבוש פי' בחומץ לבן כדור כלומר עגול והתיום כלומר תאומים שנים מחוברין והכושי כלן פסולין כך פשוט ומקשין בגמרא והתניא הכושי כשר והדומה לכושי פסול ומתרץ לא קשיא כאן לבני בבל כאן לבני ארץ ישראל פירש רי"ף לבני ארץ ישראל כושי פסול וכ"ש הדומה לכושי שהוא פסול ולבני בבל שאתרוגיהם כושיים הכושי כשר והדומה לאדם כושי פסול פירש הדומה הוא כמו נדמה ורש"י פירש אם הובא לארץ ישראל אתרוג כושי פסול לפי שאין רגילין בו ולבני בבל שסמוכים לכוש ורגילין בו כשר ודומ' לכושי הינו שגדל חוץ לארץ כוש בכל מקום פסול.
מנומר פסול כך פשוט כלומ' חברבורות משונות זו מזו כמו נמר וכתב הראב"ד דוקא נתפזר הנימור ברובו של אתרוג אף על פי שחברבורות עצמן הוי מיעוט, אבל במיעוטו כגון שאינו אלא מצד אחד של האתרוג כשר. פי' בחוטמו פסול בכל שהוא כמו בחזזית וכמו כן אם נקלף מקום הנימור כי דינו כחזזית כמו שכתב הרא"ש.
פירו' כושי ולבן דינו כחזזי' לענין רובו ומיעוטו או בב' וג' מקומו' או בחוטמו וכן כת' הרא"ש.
אתרוג הבוסר כשר כך פשוט פיר' ומיירי שיש בו כביצה וסופו ליגמר וחשוב פרי.
<h2>דף לו:</h2>
ועוד פשוט גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת כלומ' בצורה אחרת שלא בצורת אתרוג פסול ואם עשוי בצורת אתרוג אפילו שנעשה דק כמו דף כשר.
ועוד פשוט חסר אינו פסול אלא ביום ראשון דבעינן לקיחה תמה אבל בשאר ימים כשר דהא רבי חנינא מטבל ביה ונפיק ביה כלומר שהיה אוכל ממנו ויוצא ידי חובתו בשאר וזה מיירי ביום שני.
ניטלה בוכנתו ופטמתו ונסדק דינו כנקב וכשר בשאר ימים כי הם פסולים ביום ראשון משום דבעינן לקיחה תמה. ועלתה חזזית על רובו ושאר פסולים דלא הוו הדר פסולים אף בשאר הימים. וכבר כתבתי לדידן יום טוב שני דינו כיום טוב ראשון כמו שכתבתי [לעיל כ"ט ע"ב] בעניני הלולב.
ויכול לאוגדו במין אחר כלומ' שלא יהא ממין הלולב ולא שום אחד מהם וליכא בל תוסיף מאחר שהוא לנאותו כאשר אכתוב [ל"ז ע"א].
<h2>דף לז.</h2>
כל דבר שהוא לנאותו אפי' שאינו ממינו אינו חוצץ בין מין למין ממיני הלולב כך פשוט בסוכה.
<h2>דף מד:</h2>
ערבה נוטלים אותה ביום שביעי ונוטלה בפני עצמה פיר' ואפי' יטלנה עם דבר אחר שיש בידו אבל לא יאגוד דבר אחר עמה ונוטל אחרת חוץ מאותה של לולב ומנהג נביאים הוא ואין מברך עליה ונוטל אפילו עלה אחד בבד אחד וחובט כך פשוט בסוכה וכן פסק רי"ף דמנהג נביאים הוא ולא מברכינן וכן בתשובת הגאונים וכן הסכימו רוב הפוסקים. וכתב גאון שיעור החבוט שני פעמים בתפלת מוסף של יום ז' של ערבה לפי שבתפלת התמיד אנו נוטלין הלולב וכתב בתפלת המוספים של היום ההוא אנו נוטלין הערבה בפני עצמה וכן אנו נוהגין בישיבה והרמב"ם כתב וחובט בערבה על הקרקע או על הכלי פעמים או ג' וכן כתב הריב"ג ורש"י כתב דחבוט היינו נענוע. ומה שכתבתי שאין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב אפי' הגביהו וחזר והגביהו כך פסק הרמב"ם אבל רבינו אבי"ה פסק כרב חסדא דאדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב דוקא דאגבהיה והדר אגבהיה.
<h2>דף מו:</h2>
הפריש שבעה אתרוגים לז' הימים בכל אחד יוצא בו ואוכלו למחר כך פשוט בסוכה. אתרוג בשביעי של סוכות אסור לאוכלו בשמיני מותר ולנו שאנו עושין שני ימים אתרוג בח' ספק שביעי אסור בט' ספק ח' מות' כך פשוט בסוכה ואם חל יום טוב האחרון של חג בא' בשבת כלומ' תשיעי לדידן כגון שחל סוכות בשבת אסור משום הכנ' דאין שבת מכינה לי"ט כך כתב רבינו פרץ ורבים חלקו עליו דלא שייך כאן הכנה וכן עקר ועוד דאפילו בשבת עצמו אינו אסו' אלא מספק שהוא שמיני ספק שביעי.
